عر
EN
En

בנוף הגליל מתגוררים כ-12,730 תושבות ותושבים ערבים, המהווים כ-30% מאוכלוסיית העיר. כ-3,400 מתוכם הם ילדים.ות בגילאי בית ספר וגן, המהווים למעלה מ-40% מתלמידי.ות העיר. למרות זאת, נוף הגליל היא העיר המעורבת היחידה שאין בה ולו בית ספר ממלכתי ערבי אחד. למעלה מ-90% מהתלמידים הערבים תושבי העיר, המעוניינים ללמוד בשפת אמם, נאלצים ללמוד ביישובים הערביים הסמוכים, מרביתם בעיר נצרת.


כבר עשור אנחנו מלווים הורים וילדים ערבים מנוף הגליל, שדרשו מהעירייה וממשרד החינוך להקים בית ספר ממלכתי ערבי ראשון בעיר. הם נתקלו בסירוב מתמשך ועיקש של העירייה, בגיבוי של משרד החינוך. לתיק היו גלגולים אין ספור – תכתובות עם משרד החינוך והעירייה, ראשי עירייה שהתחלפו, צוותים, בדיקות, משאים ומתנים. עורכי הדין רגד ג'ראיסי, סנא אבן ברי, עודד פלר ורעות שאער ליוו את התיק בשלושה גלגולים בבתי המשפט, וטענו שהיעדרו של בית ספר ששפת ההוראה בו היא ערבית פוגעת בזכותם של ילדי העיר הערבים לחינוך ולשוויון, ובזכותם לקבל שירותים בשפתם. 


באפריל 2021 התקבל פסק דין בהליך האחרון שניהלנו בבית המשפט העליון. תביעתנו לחייב את העירייה להקים בית ספר ממלכתי ערבי בשנת הלימודים הקרובה נדחתה על ידי שניים משלושת שופטי ההרכב. אולם דעת הרוב בפסק הדין קבעה שמדיניות העירייה, שמזניחה את תלמידיה הערבים ושולחת אותם למערכת החינוך בנצרת, אינה מתקבלת על הדעת וחייבת להשתנות. נפסק, שלילדים יש זכות ללמוד בערבית במערכת הממלכתית, ושעל העירייה ומשרד החינוך לפעול בהקדם האפשרי לגבש פתרונות, שיאפשרו להם לממש את זכותם.  


הסיפור של נוף הגליל הוא חוליה בשרשרת של המאבק המתמשך של האגודה על זכותם של בני ובנות החברה הערבית בישראל לקבל שירותים בשפתם. ב-1999 הגישו עורכי הדין יוסף ג'בארין ועאוני בנא מהאגודה וג'מיל דקואר ומרואן דלאל מארגון עדאלה עתירה לבג"ץ נגד חמש עיריות של ערים מעורבות – תל אביב-יפו, חיפה, רמלה, לוד, עכו ונצרת עילית (היום – נוף הגליל) – בדרישה שהשילוט העירוני ברחבי הערים יהיה גם בשפה הערבית. ביולי 2002 קבע בג"ץ בפסק דין תקדימי כי לערבית מעמד רשמי בישראל, וכי חובה על העיריות בערים המעורבות לדאוג לכך שהשילוט העירוני ייכתב הן בעברית והן בערבית. בית המשפט דחה בקשה של עיריית רמלה לדיון נוסף. עיריית נצרת עילית נמנעה מלקיים את פסק הדין, וב-2011 נאלצנו להגיש בקשה בגין ביזיון בית המשפט. רק בשנים האחרונות החליפה העירייה את השילוט. בתל אביב-יפו שלטי החנייה, וכמותם שלטים עירוניים רבים אחרים, עדיין אינם בערבית.


פסק הדין בעניין השילוט חיזק את ההכרה במעמדה של הערבית כשפה רשמית בישראל, ובעקבותיו חל שיפור משמעותי והתרחב השימוש בה לצד העברית והאנגלית במרחב הציבורי. אולם פעם אחר פעם נדרשו האגודה וארגונים עמיתים להתערב כדי לצמצם את האפליה ולהנכיח את השפה הערבית בשילוט, בתחבורה ציבורית, במסמכים רשמיים ובשירותים ממשלתיים וציבוריים. חזרנו וטענו כי חובתה של המדינה לכבד את השימוש בשפה הערבית נגזרת מזכותו של המיעוט הערבי – חמישית מאזרחי ישראל – לשמירת זהותו הלאומית וייחודו התרבותי. עוד טענו כי מכוח זכויותיהם של בני ובנות החברה הערבית לכבוד, לשוויון, לשפה ולתרבות מוטלת על רשויות המדינה לספק לתושבים הערבים שירות מלא ושוויוני בשפתם, וכי היעדר שירות בערבית פוגע גם באפשרותם של האזרחים.ות הערבים לממש זכויות שונות כגון הזכות לדיור, לתעסוקה ולביטחון סוציאלי. 


ברוב המקרים פניותינו לרשויות (ובמקרה הצורך – גם לבתי המשפט) מניבות תוצאות. כך, בין היתר, מאז תחילת שנות ה-2000 נאבקנו בהצלחה על זכותם של סטודנטים לתלות מודעות בערבית במכללה; היינו שותפים, יחד עם העמותות סיכוי-אופוק ושותפות-שראקה, לקמפיינים מוצלחים להוספת שילוט וכריזה בערבית בתחבורה הציבורית; והתקבלה דרישתנו להוסיף כיתוב בערבית לתעודות אזרח ותיק. הצלחנו לקדם הנגשה של מידע ושירותים לערבית במשרדים וגופים רבים ומגוונים, ובהם ההוצאה לפועל, שירות בתי הסוהר, משרד החינוך, משרד הבריאות, קופות החולים, משרד הבינוי והשיכון, שירות התעסוקה, רשות הטבע והגנים ועוד ועוד. ביוני 2019 פסק בג"ץ בעתירתנו בדרישה לתרגם לערבית את החומר הנלווה לבחינת הבגרות בגיאוגרפיה, וקבע כי על משרד החינוך להיערך "כך שמערכי הבחינות בשפה הערבית לא ייפלו במאומה מאלה בשפה העברית, תוך מתן מלוא המשקל למעמדה של השפה הערבית במדינת ישראל ולרווחתם של התלמידים שעברית אינה שפת עמם". רבות וטובות טיפלו בנושא לאורך השנים, ובהן עו"ד נסרין עליאן, רכזת פניות הציבור שדא זועבי אדלבי, עו"ד שדא עאמר, עו"ד טל חסין,  עו"ד סנא אבן ברי, מנהלת פניות הציבור עו"ד רעות שאער, עו"ד עביר ג'ובראן דכוור ועו"ד גדיר ניקולא. 


הניסיונות לפגוע בנוכחות של השפה הערבית במרחב הציבורי הגיעו לשיאם ב"חוק הלאום" מ-2018, שהוריד את מעמדה של השפה הערבית משפה רשמית, כפי שהיה המצב עוד לפני קום המדינה ובכל שנותיה, למעמד של שפה בעלת "מעמד מיוחד" בלבד. ביולי 2021 ניתן פסק הדין בעתירות נגד חוק הלאום, ובהן עתירת האגודה לזכויות האזרח. בג"ץ נמנע מלהורות על ביטול החוק, אך קבע באופן חד משמעי כי החוק אינו פוגע בזכות לשוויון של המיעוט הערבי, ושאין בו כדי לפגוע במעמד השפה הערבית ובאפשרות לחזק את מעמדה במרחב הציבורי. 


פעילות האגודה בנושא עד 2018 

פעילות האגודה בנושא החל מ-2018 


סרטון מתוך קמפיין להנכחת השפה הערבית ברכבת – סיכוי-אופוק האגודה לזכויות האזרח ושותפות שראקה  


הזכות לשפה

הזכות לשפה

המאבק על השפה הערבית – החל משילוט בערים מעורבות, דרך תרגום והנגשה של שירותים ועד לבחינות הבגרות בגאוגרפיה.

צילום: יותם רונן, אקטיבסטילס

עוד בעשור זה: