בפברואר 1983 נרצח אמיל גרינצווייג בתום הפגנה של "שלום עכשיו" נגד המלחמה בלבנון. גרינצווייג היה חבר אגודה והרצח היה טראומטי עבור רבים מהחברים. בתחילת מרץ ביקש הוועד נגד המלחמה בלבנון מהאגודה לעתור בשמו לבג"ץ משום שהמשטרה סירבה להתיר לו לקיים מצעד בירושלים לציון שלושים להירצחו של אמיל גרינצווייג, מחשש שהצעדה תגרום לפגיעה חמורה בסדר הציבורי. האגודה הגישה עתירה לבג"ץ ובפסק הדין נקבע תקדים חשוב, כאשר בית המשפט קבע שבמקרה של חשש לאלימות כלפי המפגינים על המשטרה לספק להם הגנה נאותה, ולא לאסור את קיומה של ההפגנה.
זמן קצר אחר כך פנה לאגודה גרשון סלומון, פעיל "נאמני הר הבית". מפקד משטרת מרחב ירושלים סירב להתיר להם להתפלל ליד שער הכניסה המערבי להר הבית (שער המוגרבים) ביום שחרור ירושלים, מחשש כי תפילה במקום זה להפרת הסדר הציבורי. בג"ץ קיבל את העתירה שהגישה האגודה וקבע שזכותם של העותרים להתפלל במקום, ובלבד שתפילתם אינה יוצרת סכנה קרובה לוודאי של פגיעה בשלום הציבור.
הזכות להפגין
שתי עתירות שהגישה האגודה לבג"ץ – בשם הוועד נגד המלחמה בלבנון ובשם נאמני הר הבית, קבעו תקדימים חשובים בנושא הזכות להפגין וחופש הביטוי.
אילוסטרציה: הפגנה נגד המלחמה בלבנון. צילום: SA'AR YA'ACOV, לשכת העיתונות הממשלתית